נושא הלוגיקה נידון במשך יותר משלושת אלפים שנה, אבל לא קרו שום התפתחויות חשובות שהיו הופכות אותה לנושא קל לשימוש עבור כל אחד.

"לוגיקה" פירושה הנושא של חשיבה הגיונית, שהיא חשיבה על עובדות ורעיונות וקבלת ההחלטות הנכונות בהתבסס עליהם.

בצורה פשוטה, לוגיקה היא הלימוד של איך רעיונות או עובדות משולבים בדרך הגיונית כדי להסביר דברים, וגם היכולת לעשות זאת. בימים עברו היו אנשים שקראו ללוגיקה מדע. אבל זה לא הגיוני כי מדע אמיתי הוא לימוד מאורגן, מדויק ושלם של נושא, שנעשה כדי להוכיח או להפריך רעיונות קיימים, לגלות אמיתות חדשות ולפתח רעיונות חדשים על-ידי יישום המידע בדרכים מוסכמות כדי לראות מה עובד.

אז אם לוגיקה היתה באמת "מדע", אנשים היו מסוגלים לחשוב. אבל אנשים לא יכולים לחשוב בצורה הגיונית.

אפילו המילה "לוגיקה" היא לגמרי לא ידידותית ויכולה לגרום לאדם לפחד להתקרב אליה, מתוך מחשבה שהיא מעבר ליכולתו להבין. אם היית קורא ספר על לוגיקה, קרוב לוודאי שהיית נעשה די מבולבל ומתוסכל בניסיון להבין את זה, ולמעשה, אפילו לא תלמד איך לחשוב – שזה מה שלוגיקה אמורה לעזור לך לעשות.

עם זאת, לוגיקה או היכולת לחשוב בהיגיון היא מאוד חשובה לכל מי שממונה על הארגון או הניהול של קבוצה או חברה. אם אתה לא מסוגל לחשוב בבהירות, לא תהיה מסוגל להגיע למסקנות שהן חיוניות כדי לעשות החלטות נכונות.

משרדי ממשלה רבים, ממשלות שלמות, אגודות וקבוצות ניצלו את העובדה שאנשים לא הבינו לוגיקה ועשו זאת במשך הרבה מאוד זמן. זה בגלל שכאשר אנשים לא יכולים לחשוב בבהירות או להפעיל שיקול דעת ולהבין דברים בעצמם, קל מאוד לשלוט בהם בכך שמספרים להם כזבים ומשיגים תמיכה למטרות (יעדים של קבוצה או תנועה) רעות מאוד או לא נעימות.

לכן לא ניתנה תמיכה לנושא הלוגיקה אלא להפך. ההבנה של לוגיקה דוכאה.

אפילו בתי-ספר באמריקה ובאירופה ניסו לשכנע תלמידים שהם צריכים ללמוד מתמטיקה כי "זאת הדרך שבה הם חושבים". וברור שאנשים לא חושבים ככה.

האדמיניסטרטור, המנהל, בעל המלאכה (עובד מיומן שמכין דברים באופן ידני) והפקיד – כל אחד מהם יכול לעשות שימוש בלוגיקה שהוא מאוד חשוב ונחוץ. אם הם לא מסוגלים לחשוב בהיגיון, הם יכולים לעשות שגיאות שעולות ביוקר וגוזלות זמן, ויכולים לגרום לארגון כולו להיכנס לבלבול מוחלט ולהרס.

הדברים שכל אדם בקווי ההנהלה והעבודה בדרך כלל משתמש בהם ומתעסק איתם הם נתונים (מידע) וסיטואציות (תמונות מצב כלליות נרחבות שקיים עליהן מאגר של נתונים עכשוויים). כל עוד הם לא יכולים להתבונן ולבחון קשיים ובעיות באיזור שלהם ולחשוב עם המידע, הם יכולים להגיע למסקנות מוטעות ולנקוט פעולות לא נכונות. זה רק יחמיר את המצב.

כיום, האדם חושב שהוא יכול להשתמש במתמטיקה במקום בלוגיקה, ועם זאת רוב הסיטואציות שלו מחמירות בעקבות האמון המוטעה שלו בה. הסיבה שבגללה הוא מוטעה היא שבעיות האדם הן כל-כך מורכבות עם כל-כך הרבה פקטורים (תנאים או נסיבות) שונים שמעורבים, שזה הופך את המתמטיקה לנושא לגמרי לא מספק. במילים אחרות, זה לא מספיק.

אם אנשים בקווי ההנהלה ובקווי העבודה לא יודעים לוגיקה, הארגון יכול לאבד כיוון ויציבות ולכן הם צריכים מידה עצומה של אינטליגנציה, מיומנות ויכולת כדי להחזיק אותו ולדאוג שימשיך לפעול. לרוע המזל, הרמה הזאת של אינטליגנציה, מיומנות ויכולת לא תמיד זמינה בקלות עבור כל קבוצה או ארגון, חוץ מאשר בעלוּת גבוהה מאוד על-ידי העסקת מומחה. אבל אפילו אז זו לא ערובה לכך שדברים ישתפרו בארגון.

במהלך ההיסטוריה, ציוויליזציות שלמות נעלמו משום שהשליטים, המנהיגים והאנשים בהן לא ידעו לוגיקה ולא השתמשו בה.

לכן זה נושא חשוב מאוד.

פתירת הלוגיקה

ב-Scientology יש דרך להפוך את הלוגיקה לזמינה עבורך כדי שתוכל להבין אותה ולהשתמש בה. זאת פריצת דרך חשובה של לקחת נושא קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרי ולהפוך אותו לפשוט. עכשיו אפשר יהיה למצוא את התשובות הנכונות לסיטואציות לעתים הרבה יותר קרובות, ותוכל להיות יותר אפקטיבי בפעולות שלך כדי שתוכל לשרוד ולהתרחב. זה מתאים גם לכל קבוצה, ארגון או ציוויליזציה.

פריצת הדרך היא פשוטה:

ניתן לקבוע מהי לוגיקה על-ידי קביעת הדרכים שבהן דברים נעשים אי-לוגיים.

במילים אחרות, אם אדם מבין מה גורם לדברים להיות אי-לוגיים או לא הגיוניים (או משוגעים), אפשר יהיה לאחר מכן לחשוב על מה הופך דברים להגיוניים.

אי-לוגיקה

כשאנשים מוסרים מידע או מספרים לאחרים על סיטואציה, יש דרכים מדויקות שבהן הדברים האלה נעשים לא הגיוניים. אלה הדברים שגורמים לכך שיהיה לך מושג לא נכון על סיטואציה. כל אחת מהדרכים השונות נקראת outpoint, כלומר כל נתון (פיסת מידע או עובדה יחידה) שמוצג כאילו הוא נכון כאשר למעשה מתברר שהוא לא הגיוני. כל אחת מהדרכים האלה מתוארת להלן עם דוגמאות כדי שהן יהיו ברורות מאוד.

נתונים שהושמטו

כל דבר שהושמט, כלומר, שהוא לא נכלל ולא מוזכר או לא נוכח, הוא outpoint.

זה יכול להיות אדם שהושמט, חפץ, אנרגיה, מרחב, זמן, צורה, רצף או אפילו זירת התרחשות (מקום או נסיבות שבהם משהו קורה או צריך לקרות) שהושמטו. כל דבר שיכול להיות מושמט שצריך להיות שם הוא outpoint.

לדוגמה, אם לא כללת את המיקוד בגלויה ששלחת בדואר לבן משפחה, ייתכן שהגלויה תלך לאיבוד בדואר או שייקח לה זמן רב יותר להגיע לאדם. אלו נתונים שהושמטו. או נאמר לדוגמה שאתה עורך ארוחת ערב חגיגית אבל חבר שהבטיח להשתתף לא מגיע. זה יהיה אדם שהושמט, ואתה תדע שמשהו לא היה בסדר. ייתכן שתתהה איפה החבר הזה או תדאג שאולי משהו קרה לחבר שלך.

בדרך כלל, זה ה-outpoint שהכי קל להתעלם ממנו כי הוא לא נמצא שם כדי למשוך תשומת לב באופן ישיר.

רצף מסולף

רצף הוא הסדר שבו דברים קורים או איך דבר אחד עוקב אחרי דבר אחר בסדר הגיוני.

כל דבר, אירוע, חפץ, גודל שמופיע ברצף מוטעה הוא outpoint.

לדוגמה, סדרת המספרים 3, 7, 1, 2, 4, 6, 5 היא רצף מסולף, או רצף לא נכון. הרצף הנכון הוא 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7.

אתה יכול להיות בטוח שאם תבצע את צעד שתיים ברצף פעולות לפני שתבצע את צעד מס' אחת, זה ישבש כל רצף של פעולות.

ה-outness הבסיסי הוא כשלא קיים שום רצף בכלל. (outness הוא מצב של משהו שהוא לא נכון, שגוי או חסר.) זה גורם לכך שלאנשים יהיו רעיונות מקובעים, שהם רעיונות או אמונות שיש לאדם ושהוא לא ישנה אותם. לדוגמה, אפשר לראות את זה אצל מישהו שמרגיש תרעומת גדולה בקשר לקבוצה, לדת או לגזע אחרים רק בגלל שהם שונים. האדם הזה לא מסוגל להסתכל על כל אחד מהאנשים ולראות אותו כפי שהוא, ובמקום זה הוא נאחז ברעיון המקובע שלו ומרגיש שנאה.

רואים את ה-outness הבסיסי הזה גם במצב שנקרא דיס-אסוציאציה, אי-שפיות, שבה אדם חושב שדברים הם שונים ממה שהם או חושב שדברים מסוימים שאין להם שום קשר אחד לשני הם אותו הדבר. אדם כזה לא מחבר את המחשבות והמילים שלו לדברים האמיתיים שמסביבו. אדם מהסוג הזה גם קופץ מדבר לדבר ומשנה מנושא לנושא שאין להם שום קשר אחד לשני ואין להם שום רצף ברור. אדם מהסוג הזה שעושה דיס-אסוציאציה הוא דוגמה מאוד קיצונית שבה האדם לא רואה דברים שיש ביניהם קשר, או שהוא חושב שהדברים שלמעשה אין ביניהם שום קשר הם דומים.

"רצף" פירושו מסלול ליניארי (לאורך קו) על פני מרחב או זמן או שניהם.

רצף שאמור להיות רצף אבל הוא לא, יהיה outpoint (כמו בדוגמה של רצף המספרים שתואר מוקדם יותר).

"רצף" שאינו מהווה רצף אבל נחשב לרצף יהיה outpoint.

חריגה מרצף כמו 'לרתום את העגלה לפני הסוסים' היא outpoint.

לעתים העבודה הקשה ביותר שלך היא להסביר למישהו מה עומד לקרות לו אם הוא ימשיך לעשות את מה שהוא עושה. ייתכן שהוא בכלל לא רואה את זה. אלה השלכות (התוצאה של משהו). אתה מנסה להגיד לאדם הזה: "אם תכרות את הענף שעליו אתה יושב, אתה כמובן תיפול", אבל הוא לא רואה את זה.

זה נכון גם לגבי המשטרה. הם מנסים להבהיר לאנשים בצורה ברורה מה יקרה אם הם יעשו משהו לא בסדר, אבל יש אנשים שאין להם שום מושג לגבי רצף. ולכן האיום של השוטר בעונש עובד נהדר על אנשים שכבר מתנהגים יפה, כי הם יותר הגיוניים, אבל הוא לא עובד על מישהו שגונב או שפוגע באחרים משום שהוא פושע, כי הוא לא יכול לחשוב ברצף – הוא פשוט מקובע, כלומר תשומת הלב שלו מרוכזת באופן קבוע ברעיון או במשהו. אז אתה יכול להגיד "אם תהרוג אדם אתה תלך לכלא", וזה רצף מובן מאליו. אבל רוצח שמקובע על נקמה (להכאיב לאדם אחר או להעניש אותו בגלל שהוא עשה לך משהו רע) לא יכול לחשוב ברצף. אדם צריך לחשוב ברצפים כדי לקבל רצפים נכונים.

לכן, הרבה יותר נפוץ לראות רצפים מסולפים ממה שהיית חושב, כי אנשים שלא חושבים ברצף לא רואים רצפים מסולפים בפעולות שהם עצמם עושים או באיזורים שלהם.

אם אתה מתאמן ביכולתך לראות בעיני רוחך רצפים ומתרגל את הפניית תשומת הלב שלך מדבר לדבר, תוכל לטפל בזה ולשקם את זה בתור יכולת.

סופר ראה שקולנוע וטלוויזיה מקבעים תשומת לב ולא מאפשרים לתשומת הלב של אנשים לזוז. דוגמה לכך היא מה שהפך להיות ידוע בתור "בטטת כורסה", אדם שרק יושב וצופה הרבה בטלוויזיה ואין לו חיים פעילים. וכשהורים גידלו את ילדיהם לצפות הרבה בטלוויזיה על מנת להעסיק אותם, קרוב לוודאי שתמצא את עצמך עם אנשים שיש להם נטייה (הדרך שבה מישהו מתנהג כתוצאה מהחשיבה שלו) לסלף רצפים או שבכלל אין להם שום רצפים. זה בגלל שהם היו מקובעים בטלוויזיה ולכן לא ראו או חוו את החיים סביבם כפי שהם באמת.

זמן שהוצא מהתיאור

כאשר צריך לציין זמן והוא לא צוין זה יהיה outpoint של "זמן שהוצא מהתיאור". זה מקרה מיוחד של נתון שהושמט.

לדוגמה, אם קיבלת הזמנה לארוחת ערב חגיגית אבל התאריך לא היה כתוב על ההזמנה, לא היית יודע למתי נקבעה הארוחה ולא היית יכול להשתתף.

לזמן שהוצא מהתיאור יכולה גם להיות השפעה פראית (מסוכנת) בלתי מוסברת שמובילה לטירוף (אי-שפיות) מוחלט.

לדוגמה, אדם קורא עיתון מ-1814 ועיתון מ-1922 בזה אחר זה בלי להסתכל בתאריכים, וזה ייצור בלבול שקשה להבין אותו. העיתון פשוט ייראה מאוד מוזר, ועם זאת קשה להבין למה.

דו"ח סיכום של סיטואציה שמכיל אירועים שונים שקרו במהלך חצי שנה אבל לא מציין את זה, יכול לעורר תגובה שלא נראה שהיא נכונה לתמונת המצב הנוכחית.

במקרה של אנשים מטורפים, ההווה הוא הזמן שהוצא מהתיאור, כלומר הם תקועים בעבר הרדוף ולא רואים את ההווה. מספיק שנגיד לקבוצת מטורפים "בואו לזמן הווה", וזה יפיק "ריפוי" של כמה ונראה כמו נסים. והשגת התאריך של מחוש או כאב תגרום לו לעתים קרובות להיעלם.

אברציות (דברים לא הגיוניים) שקשורות לזמן הן כל-כך חזקות עד שזמן שהוצא מהתיאור מתאים בהחלט להגדרה של outpoint.

כזב

כאשר אתה שומע שתי עובדות מנוגדות, אחת מהן, או שתיהן, הן כזב.

תעמולה (מידע או שמועות שהם לעתים קרובות לא נכונים) ופעילויות אחרות מתרכזות בכזבים וגורמות להרבה הפרעות והתרגזויות.

בין אם זה נעשה בכוונה או לא, כזב הוא outpoint. זו עשויה להיות שגיאה או שזה יכול להיות כזב שתוכנן בקפידה או משהו שמישהו אמר כדי להגן על משהו או על מישהו, אבל זה עדיין outpoint.

כל דבר כוזב מתאים לקטגוריה הזאת של outpoint. אדם, פעולה או התכוונות כוזבים, כל דבר שמנסה להיות משהו אחר ממה שהוא באמת, הוא כזב והוא outpoint.

בדיה (סיפור מומצא) שלא מתיימרת להיות כל דבר אחר היא כמובן לא כזב.

לכן כזב פירושו "אחר מכפי שנראה" או "אחר מכפי שהוצג".

לדוגמה, אם הלכת למסעדת מזון מהיר כי ראית את הכרזות שלהם שמקדמות את ה-"המבורגר ג'מבו" החדש, אבל מה שקיבלת בכלל לא נראה כמו בפרסומות שלהם, הכרזה הזאת היא כזב.

אתה לא צריך לחשוב על זה הרבה וזה לא קשה לך לראות שמשהו שקוּדַם או הוצג בתור דבר אחד אבל הוא למעשה משהו אחר, יהיה outpoint.

חשיבות מסולפת

בכל פעם שהחשיבות של משהו משתנה מהחשיבות האמיתית שלו, וגורמים לו להיראות טוב יותר או שגורמים לו להיראות גרוע יותר, זה outpoint.

במילים אחרות, אפשר לתת למשהו חשיבות גדולה יותר ממה שמגיע לו למעשה, כגון תכשיטן שמעלה את המחיר של טבעת יהלום פי שלושה מהערך האמיתי שלה.

כמו כן, ניתן לייחס למשהו חשיבות קטנה יותר ממה שמגיע לו. לדוגמה, אם היית עורך מכירת חצר כדי להיפטר מחלק מהרהיטים שקנית בעבר מחנות יד שנייה, אתה עשוי לתמחר כמה פריטים במחיר נמוך מאוד אם לא היית יודע שהם עתיקות בעלות ערך.

או שיש פעמים שבהן ניתן לתת למספר דברים בעלי דרגות חשיבות שונות את אותה רמת חשיבות, כאילו הם כולם אותו הדבר.

לדוגמה, מישהו שמקובע על הדרך שבה הוא מרגיש לגבי אנשים ממדינה מסוימת עשוי לחשוב ש-"הם" כולם אותו הדבר והוא לא יהיה מסוגל לראות הבדלים.

כל אלה הם outpoints, שלוש גרסאות של אותו הדבר.

כדי להבין מהן החשיבויות של משהו, אתה צריך לדעת שיש לזה קשר הדוק למה שהדבר הוא באמת בעולם האמיתי.

יעד מוטעה

כאשר מישהו עושה שגיאה בזמן שהוא מנסה להשיג משהו, כמו למשל שהוא חושב שהוא מתקדם לעבר א' או שהוא אמור להתקדם לעבר א' ואז הוא מגלה שהוא מתקדם לעבר ב' או שהוא אמור להתקדם לעבר ב', זה יהיה outpoint.

זאת בדרך כלל שגיאה בכך שלא מציינים בצורה נכונה מיהו או מהו באמת אדם או דבר מסוים. אלה יכולות גם להיות מטרות או שאיפות שאדם טועה לגביהן. לדוגמה, "אם נהרוס את X נהיה בסדר" מוביל לעתים קרובות לכך שמגלים שזה היה אמור למעשה להיות Y במקום זה.

הנה דוגמה נוספת של בחירת יעד מוטעה. הדבר הזה, או משהו דומה לזה, קרה בעבר כשמישהו החליט להרוג את המלך כדי שהאנשים יהיו חופשיים מתשלום מסים, אבל זה עדיין משאיר בחיים את האדם שגבה את המס, שאז הממשלה הבאה בשלטון משתמשת בו.

אי-צדק הוא הפעולה או ההתייחסות למישהו באופן לא הוגן או לא צודק, וזה בדרך כלל outpoint שנקרא יעד מוטעה.

דוגמה של יעד מוטעה שהוא אי-צדק תהיה לעצור את האנשים שלוקחים סמים, אבל לתת פרס לחברת הסמים שמייצרת ומוכרת את הסמים לאנשים.

בצבא, התוכניות והשיטות שלהם של ארגון החיילים, המטוסים והספינות לקרב וההנחיות שנותנים להם, הן כמעט תמיד ניסיון לגרום לאויב ללכת בכיוון הלא נכון או לרדוף אחרי היעד הלא נכון כדי שהאויב ייחלש ואז יובס.

והפעמים שבהן מישהו סולד מאדם אחר או שונא אותו מיד ברגע שהם נפגשים לראשונה מבוססות בדרך כלל על כך שהוא חושב בטעות ששמעון הוא בעצם מישהו אחר בשם גיורא. זאת דוגמה נוספת של יעד מוטעה.

כמות גדולה של אי-רציונליות (לא לחשוב או להתנהג בצורה הגיונית או סבירה) מבוססת על יעדים מוטעים, מקורות מוטעים וסיבות מוטעות.

אם תספר למטופל באופן שגוי שיש לו אולקוס כשאין לו אולקוס, הוא ייתקע עם outpoint שמאט או מונע את החלמתו.

כמות העבודה שמושקעת במטרות או בשאיפות מוטעות היתה יכולה להאיר את העולם במשך אלף שנים.

מקור מוטעה

"מקור מוטעה" הוא הצד השני של המטבע של יעד מוטעה, כלומר זה המקום, האדם או הדבר שמהם משהו מגיע או מתחיל, בניגוד ליעד.

לדוגמה, מידע שהתקבל ממקור מוטעה, הוראות שהתקבלו מהמקור המוטעה, מתנות או ציוד (אספקה) שהתקבלו ממקור מוטעה, כל אלה מובילים בסופו של דבר לבלבול ולצרות אפשריות.

זה יכול להיעשות מביך מאוד או מבלבל מאוד כשאתה לא מבין שאתה מקבל משהו ממקור מוטעה. למעשה, זה תכסיס שחביב על אנשי ביון. לדוגמה, למחלקת הדיס-אינפורמציה במזרח גרמניה היו שיטות מסובכות מאוד לשתול (להכניס בחשאי) מידע כוזב ולהסוות (להסתיר) את המקור שממנו הוא הגיע.

ברמה נמוכה יותר, הסיבה הרגילה לשגיאות שנעשות בניהול היא לקבל דו"ח ממישהו שאתה יודע שהוא מושחת (מרושע או חסר ערך) ולפעול על סמך המידע שלו.

עובדות מנוגדות

כאשר נאמרים שני דברים מנוגדים (הפוכים) לגבי נושא אחד, יש לנו "עובדות מנוגדות".

ניתן גם לקרוא לדבר הלא הגיוני הזה כזב, כי אחת מהאמירות האלה חייבת להיות כוזבת.

אבל כשאתה מנהל חקירה אתה לא יכול לדעת איזו מהן היא העובדה הכוזבת מבלי שתשקיע קצת לימוד ומחשבה בנושא. לפיכך, זה הופך ל-outpoint מיוחד.

לדוגמה, האמירה ש-"החברה הרוויחה הכנסה גבוהה מהממוצע באותו שבוע" והאמירה ש-"הם לא יכלו לשלם לעובדים", שנאמרות בערך באותו הזמן, מראות לנו שאחת מהאמירות כוזבת או ששתיהן כוזבות. ייתכן שלא נדע איזו מהן היא הנכונה, אבל אנחנו כן יודעים שהן מנוגדות ולכן יכולים לשים עליהן תווית בתור שכאלה.

בעת חקירה של מישהו, הנקודה הזאת כל-כך חשובה עד שכל אדם שמוסר שתי עובדות מנוגדות הופך לחשוד עיקרי שחושבים שהוא האשם ושצריך להמשיך לחקור אותו. לדוגמה, אם מישהו שאומר "אני אזרח שוויצרי" אבל אז מוצאים בין החפצים שלו דרכון גרמני, יחשדו בו שהוא משקר.

כאשר שתי "עובדות" הן מנוגדות או סותרות (הפוכות זו לזו), ייתכן שלא נדע איזו מהן נכונה, אבל אנחנו כן יודעים שלא ייתכן ששתיהן יהיו נכונות.

כאשר שתי "עובדות" סותרות נמסרות על-ידי אותו הארגון, גם אם הן באות מפי שני אנשים שונים באותו ארגון, זה נחשב ל-outpoint.

זמן שהוסף

ה-outpoint הזה הוא ההפך מזמן שהוצא מהתיאור. ב-outpoint של זמן שהוסף יש לנו, בתור הדוגמה הנפוצה ביותר, משהו שנמשך זמן רב יותר ממה שהוא היה אמור. זאת גם גרסה של נתונים סותרים. לדוגמה, בוא נאמר שמשהו שצריך להתבצע אמור לקחת רק שלושה שבועות אבל מדווחים עליו בתור משהו שלוקח שישה חודשים. אבל חייבים לזהות זמן שהוסף כ-outpoint בזכות עצמו כי אנשים הם בדרך כלל "reasonable", כלומר הם ממציאים תירוצים כדי למצוא היגיון במשהו ולא רואים שזה outpoint כשלעצמו.

במקרה הגרוע ביותר, זמן שהוסף הופך ל-outpoint רציני מאוד.

לדוגמה, אדם אומר שברגע מסוים קרו שני דברים או יותר שהוא היה מעורב בהם, כשהוא לא היה יכול להיות בשני האירועים. במקרה זה היה צריך להוסיף זמן לעולם הפיזיקלי כדי שהמידע יהיה נכון. כלומר, האדם אומר: "הפלגתי לסייגון בחצות הלילה ב-21 באפריל 2017, באונייה מסן-פרנסיסקו". ואז אומר "נכנסתי לתפקידי בסייגון ב-30 באפריל 2017". כאן אנחנו צריכים להוסיף זמן לעולם הפיזיקלי כדי ששני האירועים יוכלו להתרחש, משום שלוקח לאונייה שבועיים או שלושה להגיע מסן-פרנסיסקו לסייגון.

נתונים מיותרים שהוספו

רק בגלל שיש נתונים (מידע) שהוספו שמישהו דיווח עליהם, זה לא בהכרח אומר שזה outpoint. ייתכן שמישהו פשוט מנסה להיות יסודי. אבל כשהנתונים לא נחוצים למצב העניינים או לסיטואציה הנוכחיים ומוסיפים אותם, זה outpoint ברור.

פעמים רבות מישהו מכניס נתונים נוספים כדי להסוות את ההתרשלות שלו בעבודה או כדי להסוות סיטואציה ממשית. זה אומר ללא ספק שהאדם מנסה להסתיר משהו.

בדרך כלל נתונים שהוספו מכילים גם סוגים אחרים של outpoints, כמו יעד מוטעה או זמן שהוסף.

כשאתה משתמש ב-outpoint הזה ודא היטב שאתה גם מבין את המילה מיותרים, שזה אומר משהו שלא ניתן להשתמש בו או ליישם אותו בסיטואציה מעשית. ותבין גם שזה outpoint רק אם הנתונים עצמם לא מתייחסים לנושא שלפניך.

נתון שהוכלל בצורה לא נכונה

ישנו outpoint נוסף שנקרא נתון שהוכלל בצורה לא נכונה, שמתלווה (מתקיים ביחד עם משהו אחר) לנתון המושמט כ-outpoint.

בדרך כלל, זה קורה כשהאדם לא מבין את המצב עצמו, כי אין לו בראש שום מושג על זה, והדבר הראשון שהוא צריך כדי לסווג את הנתונים לא נמצא שם.

לדוגמה, קח אדם שממונה על איזור אחסון מצלמות שאין לו שום מושג על הסוגים של מצלמות. במקום לקבץ בקופסה אחת את כל החלקים הנחוצים למצלמה מסוימת, הוא מכניס לקופסה אחת בערבוביה את מגיני השמש לעדשות (חלק שמתלבש על עדשת המצלמה כדי למנוע כניסת אור שמש ישיר) של כל המצלמות, ומסמן אותה "מגיני שמש לעדשות". כשמישהו אחר צריך להרכיב את המצלמה או להשתמש בה הוא מבזבז שעות בניסיון למצוא את החלקים שלה בקופסאות שמתויגות יפה "גופי מצלמות", "עדשות", "חצובות" (התקן בעל שלוש רגליים שמחברים אליו מצלמה לאחיזה יציבה) וכו'.

במקרה הזה, כאשר לאדם חסרה התמונה של איך נראית מצלמה או איך היא פועלת כשהיא מורכבת, הוא חושב שדברים הם זהים כשהם לא. מגיני שמש לעדשות הם מגיני שמש לעדשות. חצובות הן חצובות. ולכן הוא מוצא שיטה מוטעית לסווג את החלקים כי הוא לא יודע מה צריכה להיות תמונת המצב.

דוגמה נוספת היא מטייל שלא מסוגל להבדיל בין סוגי המדים שאנשים לובשים, אז הוא "פותר" את זה על-ידי סיווג כל המדים בתור "סבלים" (אדם שתפקידו לסחוב מזוודות עבור אורחי המלון). ולכן הוא מושיט את התיק שלו למפקד משטרה וזאת הסיבה שהוא בילה את חופשתו בכלא.

כאשר חסרה לך הבנה של תמונת המצב, זה ייצור סיטואציה שבה תחשוב שמשהו הוא אותו הדבר כמו משהו אחר.

לדוגמה, סֶגן חדש בצבא עובר ממש ליד מרגל של האויב שלבוש כמו אחד מהחיילים שלו. אבל סמל מנוסה שנמצא ממש מאחורי הסגן רואה outpoint ומיד אוסר את המרגל, כי המרגל לא לבש את המדים שלו באותה הדרך שכל אחד אחר בצבא לובש אותם.

זמנים ישנו את הסיווג של נתונים.

לדוגמה, ב-1920 כל מי שהיה עם מצלמה ליד נמל נחשב למרגל. ב-1960 אם מישהו לא נשא מצלמה הוא ללא ספק לא היה תייר, ולכן עקבו אחריו!

אז תמונת המצב של תקופה אחת בחברה היא לא תמונת המצב של תקופה אחרת.

ישנם שלושה סוגים נוספים של outpoints שצריך לדעת אותם כדי להשתמש בהם בחקירה. אלה הם:

"זהויות" משוערות אינן זהות

"קווי דמיון" משוערים אינם דומים או אינם מאותו הסוג

"הבדלים" משוערים אינם שונים

טיפול בנתונים

יש מאות דרכים שבהן הטיפולים השגויים האלה בנתונים יכולים לתת לך תמונה כוזבת לגמרי.

כשאתה מבסס את הפעולות או ההוראות שלך על נתונים שמכילים אחד מה-outpoints שלעיל, אתה תעשה שגיאה.

היגיון תלוי בנתונים.

כאשר הנתונים שגויים (כאמור לעיל), התשובה תהיה מוטעית ותיחשב לתשובה לא סבירה.

יש מספר רב של צירופים של הנתונים האלו. ייתכן שתקבל באותו הדו"ח יותר מאחד או שכל ה-outpoints עשויים להיות בו.

גם התבוננות של אדם והתקשורת שלו לגבי מה שהוא הבחין בו עשויות להכיל אחת מהאי-לוגיקות האלה.

אם זה המצב, אז כל מאמץ שתעשה כדי לטפל בסיטואציה יהיה לא אפקטיבי בתיקון או בטיפול בה.

שימוש

אם תערוך את המבחנים שלעיל על כל אוסף של מידע, תוכל להיות מודע לפוטנציאל של נקיטת פעולה לא הגיונית.

כדי להשיג תשובה הגיונית חייבים להיות לך נתונים הגיוניים.

במילים אחרות, כל אוסף נתונים שמכיל אחת או יותר מהשגיאות שלעיל יכול להוביל למסקנות לא הגיוניות.

הסיבה שבגללה אתה עשוי לתת או לקבל הוראה לא סבירה או לא מעשית היא שדו"ח הכיל אחת או יותר מהשגיאות שלעיל ולכן הגעת למסקנה השגויה, שעכשיו אתה פועל לפיה.

Pluspoints

יש מצב אחד או יותר שמתקיימים כאשר סיטואציה או נסיבות הן הגיוניות. הם נקראים pluspoints.‏ pluspoint הוא נתון של אמת שמתברר שהוא אמיתי כאשר משווים אותו לרשימה שלהלן של מצבים הגיוניים.

pluspoints מראים היכן קיימת לוגיקה והיכן דברים מתנהלים כשורה או שסביר להניח שהם יתנהלו כשורה.

כאשר דברים משתפרים או שיש שיפור פתאומי באיזור או בארגון מסוים, יש למצוא את הגורם לכך כדי לחזק את מה שהיה מוצלח. כדי לעשות חקירה מהסוג הזה, אתה משתמש ב-pluspoints.

אלה ה-pluspoints:

כשאתה מגלה למה דברים השתפרו כדי שתוכל לוודא שאותם הדברים נעשים שוב, חשוב מאוד שתשתמש ב-pluspoints עצמם ותנקוב בשמם כמתואר לעיל.

אחרי הכול, pluspoints הם מה שגורם לדברים להתבצע כמו שצריך.

לא לדעת

אתה תמיד יכול לדעת משהו לגבי כל דבר.

אדם חכם הוא אדם שכאשר הוא ניצב מול נתונים סותרים, הוא מבין שהוא יודע לפחות דבר אחד – שהוא לא יודע.

כאשר הוא מבין את זה, הוא יכול לנקוט פעולות כדי לגלות.

אם הוא עושה הערכה של הנתונים שהוא אכן מגלה כנגד הדברים שלעיל, הוא יכול להבהיר את הסיטואציה. ואז הוא יכול להגיע למסקנה הגיונית.

אותו דבר חל גם עליך. על-ידי שימוש במידע הזה, אתה יכול לגרום לדברים לקרות כמו שצריך.

תרגילים

הכרחי שתמצא דוגמאות משלך להפרות של הלוגיקה אשר מתוארות בקורס הזה.

כשתעשה זאת, תזכה במיומנות בעת מיון הנתונים של סיטואציה.

כאשר תוכל למיין נתונים ותיעשה מיומן בכך, יהיה קשה מאוד לשטות בך, וכך תעשה את הצעד החיוני הראשון בתפיסת הערכה נכונה של כל סיטואציה.