באיזורים שבהם אדם בקי מאוד (יש לו ידע טוב בקשר למשהו), הוא יודע איך המצב (או האיזור) צריכים להיות. לדוגמה, אם אדם עבד בסוג מסוים של עבודה במשך שנים רבות, קרוב לוודאי שהוא בקי בכלים ובציוד הטובים ביותר לשימוש, בדרכים היעילות ביותר ובנהלים הבטוחים ביותר שיש לנהוג לפיהם, איך נהגו לבצע את הדברים האלה לפני כמה שנים ואיך דברים השתנו. הוא יהיה מסוגל לזהות outpoints בקלות, כמו למשל שמישהו משתמש בכלי הלא נכון לעבודה מסוימת. אבל אם אדם בכלל לא בקי בדרך שבה המצב צריך להיות, הוא לא יכול לזהות בו בקלות outpoints (נתונים לא הגיוניים).

לדעת איך מצב אמור להיות זה אותו הדבר כמו לדעת מהו המצב האידיאלי לאותו איזור. אידיאלי פירושו מושלם או הטוב ביותר שאפשר. אם אדם לא מכיר את המצב האידיאלי או את הסיטואציה האידיאלית, אז לא סביר שהוא יבחין בנקודות לא אידיאליות בהם.

לדוגמה, אם נשלח חקלאי לטיול של שיט בים, הוא יהיה באיזור שהוא לא בקי בו. במשב רוח קל (כלומר, עם רוח במהירות של 50 קמ"ש), המפרשים והחבלים שלהם יחרקו והגלים יכו בגוף האונייה. כשהחקלאי יראה וישמע את כל הדברים האלה, הוא יהיה בטוח שהאונייה עומדת לטבוע. הוא בכלל לא בקי בדרך שבה זה אמור להישמע או להיראות, לכן הוא מפספס כל outpoint אמיתי ועלול לחשוב ש‑pluspoints הם outpoints.

אבל ביום רגוע ויפה החקלאי רואה אונייה גדולה מאוד מתקרבת למרחק של שלושים מטרים מהצד של האונייה שלו. האונייה הגדולה יותר מתחילה להתקרב עוד ועוד לאונייה שהחקלאי נמצא עליה, והחקלאי חושב שהכול נפלא.

קצין מנוסה באונייה עשוי להתרוצץ, בניסיון למנוע התנגשות עם האונייה הגדולה יותר, וכל מה שהחקלאי יחשוב הוא שהקצין לא מנומס! מאחר שהחקלאי בכלל לא מכיר את הים ומאחר שאין לו שום אידיאל לגבי מה תהיה הפלגה חלקה ובטוחה, לא סביר שהוא יראה outpoints אמיתיים אלא אם כן הוא יטבע. אבל מלח מנוסה הוא מישהו שבקי בכל מה שקשור לאוניות ולשיט. הוא מזהה outpoints אפילו בדברים קטנים שהם לא הגיוניים.

מצד שני, אם המלח יהיה בחווה, הוא יפספס לגמרי את העובדה שיש מחלה שפוגעת בחיטה (כך שאי אפשר יהיה למכור את החיטה והחווה לא תרוויח כסף מהחיטה). הוא לא יבחין ששער היה פתוח (לדוגמה, וזה יאפשר לפרות או לחיות אחרות לצאת החוצה וללכת לאיבוד). המלח לא יראה שום outpoints בחווה הזאת, אבל החקלאי יראה את הדברים האלה וידע מיד שהחווה נמצאת במצב כזה גרוע שהיא לא תהיה מסוגלת להמשיך לפעול.

הכלל הוא:

לאדם חייב להיות מצב אידיאלי שאליו הוא יוכל להשוות את המצב הקיים.

אם לצוות אין מושג מה קורה בארגון אמיתי ואיך הוא אמור לפעול, הוא יפספס outpoints ברורים.

דוגמה של זה היא כשמנהל מנוסה שמבקר בארגון מנסה להצביע בפני חברי הצוות החדשים (שאין להם כל אידיאל או היכרות עם הארגון) על מה שלא בסדר עם הארגון. הם מתקנים את מה שהוא אומר לעשות (בזמן שהם מתנהגים כאילו הם לא רוצים לעשות את זה), אבל אז הם מפסיקים ברגע שהוא עוזב. מאחר שאין להם שום היכרות עם ארגון מושלם או שום אידיאל שלו, חברי הצוות החדשים האלה פשוט לא רואים שום דבר שגוי וגם לא רואים שום דבר שהוא נכון!

ההשלכות של זה הן בעצמן לא הגיוניות. ייתכן שתראה מנהל חסר הכשרה שמפטר את כל האנשים שהם יצרנים טובים ונותן לאנשים העצלנים או חסרי הערך להישאר. נניח שהאידיאל שלו יהיה ארגון שקט. אז הוא מפטר את כל מי שמרעיש או שאומר לאנשים אחרים שהם צריכים להתחיל לעבוד. הוא מתעלם מסטטיסטיקות. הוא מתעלם מהדברים שהוא צריך לפקוח עין עליהם רק משום שיש לו אידיאל לא נכון והוא בכלל לא בקי במצב הנכון וממה הוא מורכב.

טעויות בהתבוננות

כשהמצב לא מוכּר, אדם צריך להתבונן היטב כדי להיעשות מודע לדברים. ראית תיירים שעושים זאת. אבל האדם שחי שם הרבה זמן "רואה" הרבה יותר ממה שהתיירים רואים אפילו בזמן שהוא הולך ישר קדימה לאורך הרחוב.

קל לבלבל בין העובדה היוצאת דופן לבין "העובדה החשובה". "זה היה יום חם יחסית לחורף" עשויה להיות עובדה יוצאת דופן, אבל זאת עובדה מועילה רק כשמתברר שלמעשה הכול קפא באותו יום או שהנתון הזה הצביע על איזשהו outpoint אחר.

רוב הטעויות בהתבוננות נעשות משום שלאדם אין אידיאל עבור המצב או שהוא לא בקי בו.

עם זאת, קיימים מקורות נוספים של טעויות.

האשם העיקרי הוא "להיות reasonable".‏ reasonable פירושו שאדם מתאמץ לגרום למידע או לסיטואציות לא הגיוניים להיראות הגיוניים עד שהוא מדמיין, ממציא או מוכן לקבל סיבות כוזבות כדי להסביר אותם. אנשים מניחים שמשהו הוא נכון, למשל כשהם מדמיינים שיש שם משהו, לדוגמה, במקום לראות שהוא למעשה חסר. הם מדמיינים את קיומו של נתון כוזב משום שהרצף שגוי או שחסר בו צעד.

לדוגמה, יש בקולנוע תא שבו אתה מוסר את הכרטיס שלך כשאתה נכנס לתוך האולם, אבל האדם שבדרך כלל נמצא שם כדי לקחת ממך את הכרטיס איננו שם. אנשים לא שמים לב ופשוט מדמיינים שזה בסדר הערב פשוט לשים את הכרטיסים בתא. אבל מסתבר שהאדם שלוקח את הכרטיסים איחר, והתוצאה היתה שכמה אנשים פשוט נכנסו בכל מקרה. הם לא קנו כרטיס ופשוט נכנסו לתוך האולם בלי כרטיס.

זה מאוד מוזר באיזו קלות אנשים מקבלים את הנתונים המדומיינים האלה שבכלל לא נמצאים שם. הם עושים זאת משום שרצף לא הגיוני נותן תחושת אי-נוחות. כדי להקל את אי-הנוחות, הם משנים את ההתבוננות שלהם עצמם בכך שהם מתעלמים מה-outpoint ומסיקים משהו אחר.

התבוננות מדויקת

ישנם תנאים מסוימים שהם הכרחיים לשם התבוננות מדויקת.

הראשון הוא אמצעי של קליטה חושית, ראייה או שמיעה וכו', באמצעות החושים. זה יכול לקרות על-ידי תקשורת מרחוק (לדוגמה, באמצעות קריאה, שמיעה או ראייה של משהו שנשלח מאיזור אחר) או על-ידי הסתכלות, הרגשה או התנסות ישירה.

השני הוא אידיאל של איך צריך להיות המצב או האיזור.

השלישי הוא היכרות עם האופן שבו מצבים כאלה נראים כאשר העניינים מתקדמים יפה או כשהם לא מתקדמים יפה.

הרביעי הוא להבין pluspoints (דברים צודקים) כאשר הם נוכחים.

החמישי הוא זיהוי outpoints (מכל הסוגים) כאשר הם מופיעים.

השישי הוא יכולת מהירה לנתח נתונים.

השביעי הוא היכולת לנתח את הסיטואציה.

השמיני הוא הנכונות לבדוק באופן מדוקדק יותר את האיזור שבו יש הכי הרבה outpoints.

לאחר מכן, האדם צריך שיהיו לו הידע והדמיון הנדרשים כדי לטפל.

ניתן לקרוא לאמור לעיל מחזור ההתבוננות. אם קוראים למספר תשע טיפול, זה יהיה 'מחזור השליטה'. מחזור פירושו כל הצעדים מההתחלה ועד הסוף של פעולה.

אם לאדם יש הכשרה להבין את כל הווריאציות של outpoints (אי-לוגיקות) והוא לומד לחשוב על אידיאל ולומד להכיר את המצב או את סוג האיזור, יכולתו להתבונן ולטפל בדברים תיחשב למצוינות הגבוהה ביותר.