בעל האישיות החברתית פועל באופן טבעי בכיוון של עשיית הטוב המרבי.

הוא לא מוטרד מאויבים מדומים, אבל הוא מזהה אויבים אמיתיים כשהם קיימים.

בעל האישיות החברתית רוצה לשרוד ורוצה שאחרים ישרדו, בעוד שהאדם בעל האישיות האנטי-חברתית באמת רוצה בסתר ליבו שאחרים ייכשלו.

ביסודו של דבר, האדם בעל האישיות החברתית רוצה שאחרים יהיו מאושרים ויצליחו בדרכם, בעוד שהאדם בעל האישיות האנטי-חברתית מאוד פיקח בגרימה לאחרים להיכשל מאוד במעשיהם.

הנקודה החשובה לגבי האדם בעל האישיות החברתית היא לא באמת ההצלחה של הדברים שהוא עושה, אלא הסיבות שלו לעשיית דברים. כשהאדם בעל האישיות החברתית מצליח, הוא לעתים קרובות מותקף על-ידי האדם בעל האישיות האנטי-חברתית ומהסיבה הזאת, הוא עשוי להיכשל. אבל האדם בעל האישיות החברתית רוצה שגם אחרים יצליחו, בעוד שהאדם בעל האישיות האנטי-חברתית רוצה רק שאחרים ייכשלו.

כל עוד אנחנו לא יכולים לראות את האדם בעל האישיות החברתית ולהגן עליו ולראות גם את האדם בעל האישיות האנטי-חברתית ולמנוע ממנו לפגוע באחרים, החברה שלנו תמשיך לסבול מאי-שפיות, מפשיעה וממלחמות, והאדם והציוויליזציה לא ישרדו.

אל תפגע באדם בעל האישיות החברתית – והפוך את האנשים בעלי האישיות האנטי-חברתית לחסרי אונים במאמציהם לפגוע בנו.

רק בגלל שאדם מגיע לדרגות גבוהות יותר מחבריו או מקבל משרה חשובה, זה לא הופך אותו לאדם בעל אישיות אנטי-חברתית. בדומה לכך, רק בגלל שאדם יכול לשלוט באחרים או שיש לו סמכות על אחרים, זה לא הופך אותו לאדם בעל אישיות אנטי-חברתית.

הסיבות שלו כשהוא עושה את זה ומה שקורה כתוצאה מהפעולות שלו הם אלה שמבדילים את האדם בעל האישיות האנטי-חברתית מהאדם בעל האישיות החברתית.

כל עוד לא נבין ולא ניישם את המאפיינים האמיתיים של שני סוגי האישיות, נמשיך לחיות באי-ודאות לגבי מיהם האויבים שלנו, וכך נתייחס לחברים שלנו בצורה לא הוגנת.

כל בני האדם ביצעו מעשים של אלימות או מחדלים (הזנחה) שבגללם ניתן להאשים אותם. בכל האנושות, לא קיים אף בן אדם מושלם.

אבל ישנם אלה שמנסים לעשות את מה שנכון ואלה שמתמחים בגרימת רע, ולפי העובדות והמאפיינים האלה תוכל להכיר אותם.