הוא מדבר רק בהכללות (אמירות שלא נותנות שום פרטים) רחבות מאוד. ביטויים כמו ״הם אומרים ...״, ״כולם חושבים ...״, ״כל אחד יודע ...״ ואמירות דומות נמצאים בשימוש תמידי, במיוחד כשהוא מפיץ שמועות. לדוגמה, האדם בעל האישיות האנטי-חברתית יכול להפיץ שמועה כמו "אף אחד לא אוהב ללכת למסעדה הזאת; כולם שונאים אותה". כשהוא נשאל "מי זה כולם?" הוא מעמיד פנים שזו הדעה של החברה כולה. בדרך כלל מתברר שזה רק אדם אחד אמר את זה, והאדם האחד הזה הוא בעל האישיות האנטי-חברתית עצמו.

אדם כזה עוסק בעיקר בחדשות רעות, בהערות ביקורתיות או עוינות, בהפחתת ערך (גרימה לכך שמישהו ייראה טועה או פחות נכבד) ובדיכוי (פעולות ששומרות את האנשים נחותים יותר, שגורמות להם להיכשל וכו') כללי.

אדם כזה אף פעם לא מעביר הלאה חדשות טובות או מחמאות.

האדם בעל האישיות האנטי-חברתית מחמיר את התקשורת כשהוא מעביר הודעה או חדשות. חדשות טובות נעצרות ורק חדשות רעות, שלעתים קרובות הוסיפו להן, מועברות הלאה.

אדם כזה גם מעמיד פנים שהוא מעביר ״חדשות רעות״, כשלמעשה הוא המציא אותן.

האדם בעל האישיות האנטי-חברתית בוחר ללא הפסק ביעד (בגורם לדברים) הלא נכון כדי לפרוק עליו את הכעס שלו.

אם יש תקר בצמיג המכונית שלו בגלל נסיעה על מסמרים, הוא מקלל את האדם שנוסע איתו – המקור הלא נכון לצרות. אם הרדיו של השכן חזק מדי, הוא יבעט בחתול.

אם א׳ הוא הגורם הברור, האדם בעל האישיות האנטי-חברתית יאשים את ב׳ או ג׳ או ד׳.

האדם בעל האישיות האנטי-חברתית לא יכול לסיים פרוייקט או פעולה.

הוא נעשה מוקף בפרוייקטים לא גמורים ובדברים שהותחלו אבל אף פעם לא הסתיימו.

האדם בעל האישיות האנטי-חברתית תומך רק בקבוצות הרסניות ותוקף כל קבוצה בונה או קבוצה שפועלת כדי לעזור לאנשים.

לאדם בעל האישיות האנטי-חברתית יש מושג לקוי בנוגע לבעלות על רכוש, והוא חושב שהרעיון שמישהו מחזיק משהו בבעלותו הוא שקר שנועד לשטות באנשים. בעיניו, שום דבר אף פעם לא נמצא בבעלותו של אף אחד.