ברגע שאתה מתחיל לכעוס על ילד כועס או מנסה לאלץ אותו לציית לך, הוא יגיע בסופו של דבר לאפתיה (לא אכפת לו משום דבר).

ילד יכול לעבור דרך רגשות רבים, כמו למשל להיות עליז, כועס, מפוחד, בוכה, עצוב וכו', די במהירות. הוא ירגיש עליז ואז, פתאום, הוא יכול להתחיל לכעוס על משהו.

אבל זה שאתה תכעס על הילד שלך זה לא הוגן. הוא ילד קטן, ועבורו, אתה כמו ענק. אתה נראה לו כאילו שאתה בגובה עשרה מטרים ושוקל כמה טונות!

בוא נאמר שהילד הקטן אומר לך בכעס "אני לא אוהב שאתה אומר לי מה לעשות!" ובתגובה, אתה, שנראה לו כמו מפלצת ענקית, שולח יד לעברו ואומר "אתה לא יכול לדבר אליי ככה!" ואז אתה עלול אפילו לאיים שתחטיף לו. אבל אם אי פעם תעשה את זה, הילד שלך ירגיש שאין לו סיכוי מולך ושהוא בצרה צרורה.

אם אתה מטפל בילד שלך בצורה שגויה, אתה יכול בקלות לדחוף אותו למטה לכעס ואז, אם תכעס עליו כשהוא כועס, אתה תדחף אותו אפילו יותר למטה עד שהוא ייכנס לאפתיה.

למה ילד מתחיל לכעוס? לדוגמה, אולי הילד שלך רוצה משהו – הוא מנסה לעשות משהו או להשיג משהו. מסיבה כלשהי, הוא לא יכול לקבל את זה, לכן הוא מנסה חזק יותר. הוא עדיין לא יכול לקבל את זה ולכן הוא נעשה כועס. ואז, אחרי שהוא מנסה שוב כשהוא כועס ועדיין לא יכול לקבל את זה, הוא נכנס לאפתיה.

הנה דוגמה טיפוסית של מה שקורה לעתים קרובות:

הילד אומר "אימא, אני רוצה ללכת לשחות".

אימא עונה "אתה לא יכול ללכת לשחות".

ואז הילד אומר "כדאי מאוד שתיתני לי ללכת לשחות. גידי כהן הולך לשחות".

אימא מתחילה לכעוס ולצעוק על הילד, "לא, אתה לא יכול ללכת לשחות!"

ואז, פתאום, הילד נעשה כועס ומאוד ממורמר.

אז הוא יגיד "אבל לא רציתי ללכת לשחות". ואז פתאום, משהו מוזר יכול לקרות. הילד יכול להתחיל להגיד לך "אני לא אוהב לשחות". זאת שלילה (סירוב למשהו או למישהו או הכחשתם), שיכולה לקרות בילדות. הילד חושב "אם אני לא יכול שיהיה לי את זה, אז כדאי שאשכח מזה. אני לא רוצה את זה!" זה יכול להתחיל לקרות בתור התרחשות רגילה.

לדוגמה, הילד מנסה להשיג או לעשות משהו, אבל הוא לא יכול. הוא נעשה כועס. ואז הוא אומר שמלכתחילה הוא לא באמת רצה את זה. ואז, כשהילד נכנס לדפוס של שלילה, הוא רק יחשוב שהוא רוצה משהו ובאופן אוטומטי ידלג על הכעס ישר לאפתיה. יש לו את המחשבה "אני רוצה ללכת לשחות. אני לא יכול ללכת לשחות". זה מהר מאוד הופך ל-"אני רוצה ללכת לשחות. אני לא אוהב לשחות". ולבסוף, כשהוא יורד לשלילה אוטומטית, זה "בחיי, זה יום יפה וחם. בהחלט הייתי רוצה ל... אני לא אוהב לשחות".

הדרך שבה הוא מתחיל לשלול יכולה לקרות מהר מאוד. הוא פשוט עושה את זה בלי לחשוב. הוא מנסה להסביר למה הוא לא אוהב לשחות. הוא אומר לך "אני שונא לשחות. אני אף פעם לא הולך לשחות". ואז הוא אומר "היה ילד קטן בבית-הספר שלנו שכמעט טבע". אבל בהתחלה, הוא באמת אהב לשחות והוא באמת רצה לעשות את זה. פשוט עצרו אותו ואמרו לו שהוא לא יכול, אז לאחר מכן הוא נכנס לאפתיה ושלל את זה.

אז זכור, אם אתה מתחיל לכעוס על הילד שלך כשהוא נעשה כועס, אתה יכול לצפות ממנו לעבור דרך פרק זמן ארוך של שלילה.

אתה צריך לדעת מה לעשות כדי למנוע את זה.

טיפול בילד כועס

האם אי פעם ניסית ללמד את הילד שלך כשהוא כעס עליך?

זה לא יעבוד.

התגובה הרגילה של ההורים היתה תמיד להתחיל לכעוס בעצמם על הילד. אלא שגם זה לא עובד.

כדי להצליח ללמד את הילד שלך משהו, למרות שהוא כועס, למעשה יש משהו מאוד פשוט שאתה יכול לעשות. בוא נאמר שהילד כעס במשך זמן מה. אם תצליח לגרום לילד לגעת בכפות ידיך, אחת אחרי השנייה, ואולי לגרום לו לגעת בקצה האף שלך, אתה תגלה שהרוגז שלו ייעלם באורח פלא ואתה כבר לא תדבר עם ילד כועס.

איך אתה גורם לילד כועס לגעת בכפות ידיך ובאף שלך? ייתכן שתצטרך לשכנע אותו קצת, אבל אל תכעס עליו. פשוט תעבוד על זה. תוך זמן קצר הוא ישתף פעולה ויפסיק לכעוס. ואז תוכל ללמד אותו משהו!

כלל הזהב הוא אף פעם לא לכעוס על ילד כועס.