כאשר אדם ביצע מעשה עבירה ולאחר מכן נוצר אותו, הוא בדרך כלל מנסה להסביר איך מעשה עבירה לא היה למעשה מעשה עבירה. זה נקרא "צידוק".

כולנו שמענו אנשים שמנסים להצדיק את פעולותיהם, אבל עד עכשיו לא הבנו מה בדיוק גורם לצידוק.

לפני שהיו לנו נהלים של Scientology, לא היתה שום דרך שבה אדם היה יכול להקל את הסבל מהידיעה שהוא ביצע מעשה עבירה, למעט לנסות להקטין את העבירה.

כמה כנסיות וקבוצות אחרות השתמשו בווידוי כדי לנסות לעזור לאנשים למצוא הקלה ממעשי העבירה שלהם. אבל ללא הבנה מלאה של כל מה שהיה כרוך בזה, היתה לכך שימושיות מוגבלת.

Scientology הוכיחה באופן מלא שהאדם הוא טוב ביסודו – עובדה שסותרת אמונות עתיקות יותר אשר גורסות שהאדם רע ביסודו. כהוכחה על טוב ליבם הבסיסי של בני האדם, כשאדם מבין שהוא מהווה סכנה גדולה ושהוא שוגה, הוא מנסה להקטין את עוצמתו. ואם זה לא עובד והוא עדיין מוצא שהוא מבצע מעשי עבירה, הוא מנסה להיפטר מעצמו בין אם על-ידי עזיבת איזור או בכך שהוא ייתפס וייענש.

הפושע תמיד עושה דברים שמקלים על מישהו לתפוס אותו מבצע מעשה עוולה. הוא רוצה להיות פחות מזיק לחברה והוא רוצה להיות שוב ישר.

אבל אם זה נכון, אז למה הוא לא מקבל הקלה מהדאגות שלו בכך שהוא מספר לאחרים על מעשי העבירה שלו?

העובדה היא זו: אנשים נוצרים מעשי עבירה משום שהם חושבים שעצם העובדה שהם יספרו אותם תהיה מעשה עבירה נוסף. זה כאילו שאנשים ניסו לקחת לעצמם את כל הרוע שבעולם ולהחביא אותו. אבל זה לא הגיוני, כי על-ידי נצירת מעשי עבירה, המעשים האלה ממשיכים להתקיים, וזה גורם לרוע המעורב להימשך.

כאשר הסבל והדאגה של אדם מהעבירות שלו נעשים קשים מדי, הוא עומד מול בעיה נוספת – איך להקטין את גודל העבירה ואת הלחץ שלה. אדם יכול לנסות להקטין את העבירה רק בכך שהוא מנסה להקטין את גודלו ואת ערכו של האדם שנגדו בוצעה העבירה.

לכן כאשר מישהו ביצע עבירה, הוא בדרך כלל מנסה להפחית את טוב ליבם או את חשיבותם של האנשים או הדברים שהמעשה המזיק נעשה להם. לדוגמה, הבעל שבוגד באישתו חייב לומר לאחר מכן שאישתו לא שווה כלום מבחינה מסוימת. באופן דומה, האישה שבגדה בבעלה צריכה לגמד את בעלה כדי להקטין את העבירה.

מכך רואים שרוב הביקורת (התלוננות על מה שאנשים אחרים עושים בצורה גרועה או לא נכונה) היא צידוק לכך שהאדם ביצע עבירה. זה לא אומר שכל הדברים נכונים ושאף פעם לא מגיע לאף אחד לקבל ביקורת בשום מקום.

כאשר ביקורת אינה מגובה בעובדה, היא רק מאמץ להקטין את גודלו של האדם שנגדו בוצעה העבירה כדי שאדם יוכל לחיות (הוא מקווה) עם העבירה שלו. כמובן, להעביר על מישהו ביקורת שלא מגיעה לו ולפגוע במוניטין שלו זה בעצמו מעשה עבירה, ולכן ה-"פתרון" הזה למעשה אינו מעשי.

העניינים ממשיכים להחמיר כשהדבר הבא קורה: אדם מבצע מעשי עבירה מבלי לקלוט את זה. הוא מבקש להצדיק אותם על-ידי מציאת דופי או על-ידי הטלת אשמה על אחרים. זה מוביל אותו לביצוע עבירות נוספות נגדם, שמוביל להקטנת ההישרדות שלו, ולפעמים, ההישרדות והמוניטין של האנשים שהוא מאשים.

כשאתה שומע ביקורת חריפה וקשה על מישהו, שנשמעת מעט מאולצת ולא טבעית, תבין שזה מישהו עם עבירות נגד האדם שעליו מועברת הביקורת.

החברה מענישה על הרבה עבירות בדרך כלשהי, אבל ענישה כזאת לעתים קרובות מחמירה את המצב.

אנשים שאשמים בעבירות דורשים להיענש בעצמם, ומשתמשים בכך כדי לעזור לעצור את עצמם (הם מקווים) מביצוע עבירות נוספות. יש אנשים שאפילו יתחננו שיוציאו אותם להורג. אבל בסוף, ענישה לא פותרת את הבעיה הבסיסית שמעורבת בזה.

שמנו כאן יד על מה שהופך את העולם הזה למטורף. החדשות הטובות הן שאנחנו יכולים עכשיו להשיב שפיות תוך שימוש בידע ובהבנה האלה.